פסק-דין בתיק ה"פ 5308/06

1.                  לפני בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 4.7.06 על ידי הבורר, עו"ד ש. סירקיס.

2.                  בין המבקשת 1 (להלן - "המבקשת") לבין המשיב נחתם הסכם לביצוע עסקת בנייה משותפת. לאחר שהתגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר להסכם זה, הם הסכימו למסור את ההכרעה בכל המחלוקות והסכסוכים ביניהם להכרעת בורר יחיד, הוא עו"ד שלמה סירקיס, והכל על פי הסכם בוררות שנחתם ביניהם.

3.                  בפסק שניתן על ידי הבורר נקבע שעל המבקשים, ביחס ולחוד, לשלם למשיב סך של 300,000 דולר כערכם בשקלים ליום 24.12.00 בתוספת הפרשי הצמדה, כשמסכום זה יש להפחית סך של 23,913 דולר כערכם בשקלים בצירוף הפרשי הצמדה מיום כ"ז אדר תשס"ב. תביעת המבקשת לתשלום 30,000 ש"ח בגין עסקת "מעלה אדומים" ותשלום נזקים בסך של 1,536,500 ש"ח נדחו. המבקשים גם חויבו, יחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 60,000 ש"ח וסכום נוסף של 4,000 דולר כהשתתפות בשכר טרחת הבורר.

בבקשה הנוכחית מתבקש ביטולו של פסק הבורר.

4.                  הבקשה מבוססת על 3 עילות: הבורר חרג מתקופת הזמן שנקצבה לו למתן פסק הבוררות; הבורר לא נימק את הפסק; הבורר חייב את המבקש 2 בחבות הדדית יחד עם המבקשת, למרות שמבקש זה לא היה צד להסכם ההשקעה שנחתם בין הצדדים. אציין כבר עתה שבכל שלושת עילות הביטול הנטענות אין ממש.

5.                  עילת הביטול הראשונה הנטענת על ידי המבקשים, כאמור לעיל, היא שהבורר חרג מהתקופה שנקבעה למתן הפסק. על פי הסכם הבוררות, על הבורר היה לסיים את מלאכתו בתוך 3 חודשים מיום חתימת ההסכם, דהיינו, עד ליום 18.10.04, אך הצדדים נתנו לו סמכות להאריך את התקופה ב-6 חודשים נוספים עד ליום 18.4.05 ובישיבת הבוררות מיום 5.1.05 הבורר אכן האריך את התקופה בהסכמת הצדדים. באותה ישיבה הצדדים הודיעו על הסכמתם להאריך את המועד למתן פסק הבוררות אף מעבר למועד זה. לטענת המבקשים, הסכמה זו ניתנה על יסוד ההנחה שמדובר בתקופה קצרה ביותר בה ישלים הבורר את הליך הבוררות. לטענתם, לאחר שהמשיב הגיש את סיכומיו ביום 27.1.06, הם נמנעו מלהגיש את סיכומיהם מתוך כוונה להודיע על ביטול הבוררות. עם זאת, הם טוענים, "מאחר וב"כ המשיב שלח להם מכתב, הגישו את סיכומיהם ביום 21.3.06, ... [כשהם] משוכנעים כי תוך ימים ספורים תינתן החלטת הבורר". משחלף הזמן והבורר לא נתן את פסק הבוררות, מוסיפים המבקשים וטוענים, הם ראו בכך משום ביטול הסכם הבוררות, אך להפתעתם, ביום 4.7.06 הודיע הבורר על מתן הפסק.

6.                  אינני מקבל טענות אלה של המבקשים. הצדדים אכן הגבילו בהסכם הבוררות את התקופה למתן פסק הבוררות ל-3 חודשים, שאותה רשאי היה הבורר להאריך ב-6 חודשים נוספים (סעיף 8 להסכם הבוררות). עם זאת, בישיבת הבוררות מיום 5.1.05 הודיעו הצדדים, כאמור לעיל, כי "הם מסכימים להאריך את המועד גם מעבר למועד זה". הסכמה זו להארכת המועד לא הוגבלה בזמן, ועל כן אין לקבל את הטענה שהבורר חרג מהמועד שנקצב לו למתן פסק הבוררות. בכל מקרה, הצדדים המשיכו בקיום הבוררות גם לאחר המועד המקורי שנקבע בהסכם הבוררות למתן פסק הבורר. במהלך תקופה זו קוימו 3 ישיבות בוררות אליהן זימנו הצדדים עדים והגישו ראיות. כל אותה תקופה המבקשים לא טענו כי פקעה סמכותו של הבורר ליתן את הפסק בשל חלוף הזמן, והם אף הגישו את סיכומיהם ביום 21.3.06. לעניין זה הדין הוא ש"צד שהופיע בדיון בפני הבורר לאחר שעבר המועד למתן הפסק, מנוע מלהעלות טענה זאת כעילה לביטול הפסק" (ס' אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהד' 4, עמ' 1081). הטענה שמשפסק הבורר לא ניתן ימים ספורים לאחר הגשת הסיכומים "ראו בכך המבקשים ביטול הסכם הבוררות" אינה יכולה לעמוד. שהרי המבקשים לא נתנו כל ביטוי לכוונתם להפסיק את הבוררות, ולאור התנהלותם גם אינני מאמין שזו הייתה כוונתם. לעניין זה קובע סעיף 26(ג) לחוק הבוררות, ,תשכ"ח-1968, "כי לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". המבקשים לא שמרו לעצמם בכתב את הזכות לטעון טענה זו, ומהתנהגותם עולה שאותה עת הם גם לא התכוונו להעלות טענה זו.

7.                  גם הטענה שעל הבורר היה לנמק את הפסק אינה יכולה לעמוד למבקשים, שהרי בהסכם הבוררות נקבע במפורש כי הבורר "לא יהיה חייב לנמק את החלטותיו ואת פסק הבוררות" (סעיף 7).

8.                  אין לקבל גם את הטענה שיש לבטל את הפסק משום שלא הייתה עילה לחיוב המבקש 2, משזה לא היה צד להסכם ההשקעה. ראשית, המבקש חתם על הסכם הבוררות והיה צד להסכם זה. שנית, כפי שנקבע בהסכם הבוררות, הבורר, לא היה קשור לדין המהותי (סעיף 7 להסכם הבוררות). לפיכך, הבורר היה רשאי לסטות מן הדין המהותי ולחייב את המבקש 2 למרות שזה לא היה צד להסכם ההשקעה.

9.                  התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. לאור כך, אני מאשר את פסק הבורר שניתן על ידי הבורר עו"ד ש. סירקיס ביום 4.7.06.

10.              לעניין ההוצאות, יש להביא בחשבון שמלכתחילה לא הייתה הצדקה להגשת הבקשה, שכן בידי המבקשים לא הייתה עילה של ממש לביטול פסק הבורר. לפיכך, אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב את הוצאות המשפט, ובנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ח' בניסן תשס"ז, (27 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

הוקלד ע"י דנה ג. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: